חברים מעולם אחר
כתבה שהתפרסמה בפורטל הורים בקשר-פורטל ההורים המיוחדים
http://www.horimbekesher.co.il/Article/?ID=463

אילנה גולדשטיין, אמא מיוחדת, שמעה מד"ר נורית באומינגר על מודל חדש להתערבות בבתי ספר שמשפר את התפקוד החברתי של ילדים עם אוטיזם בתפקוד גבוה, והבינה קצת יותר טוב מה עובר על הבן שלה

"מודל ליישום ההתערבות האינטגרלית בחברה, במסגרת בית הספר לאנשים בעלי HFSAD"
הבנתם את שם ההרצאה הזו? גם אני לא. אבל משהו גרם לי בכל זאת להיכנס ולהקשיב, למרות הכותרת המרתיעה. מקריאה חוזרת של שם ההרצאה הצלחתי להבין שהכוונה היא למודל התערבותי בתוך בית הספר, המיועד ללוקים באוטיזם עם יכולת תפקוד גבוהה. תוך דקות ספורות של הקשבה להרצאה עצמה כבר הבנתי שהמודל המוצג הוא בדיוק מה שאנחנו צריכים.

ההרצאה ניתנה על ידי ד"ר נורית באומינגר, סגנית ראש החוג לחינוך באוניברסיטת בר אילן. ד"ר באומינגר דיברה על דרכים שבהן ניתן ללמד ילדים על הספקטרום, בעלי תפקוד גבוה, לתפקד טוב יותר בתחום החברתי, התחום הקשה והבעייתי ביותר עבור אוכלוסייה זו. לדבריה, יכולת חברתית מורכבת מקוגניציה חברתית של הילד, מעולמו הרגשי ומהתנהגותו החברתית. והיא מבהירה כל אחד מהם:

קוגניציה חברתית היא הדרך שבה הילד קולט, מפרש ומפענח גירויים חברתיים. דרך זו כוללת את יכולת הקשב של הילד לגירויים חברתיים, את יכולת עיבוד המידע, את המידה שבה הוא מסוגל להעביר תשומת לב מגירוי לגירוי חברתי ואת בנק הידע שיש לו על תהליכים חברתיים.
העולם הרגשי, לעומת זאת, הוא האופן שבו הילד מבין ומפיק רגשות בשדה החברתי: האם הוא יודע לזהות את רגשותיו ואת הרגשות של האחר? כיצד הוא מווסת את הרגשות שלו? האם הוא מעוניין להתחבר?
במרכיב השלישי, התנהגות חברתית, הכוונה היא לדרך שבה הילד מתנהג באינטראקציות חברתיות.

במהלך הרצאתה ד"ר באומינגר הדגישה כי לפני הכל, בהתייחסות שלנו ליכולת החברתית של הילד שלנו, עלינו תמיד לזכור להביא בחשבון את שלושת המרכיבים שצוינו, היות וכל אחד מהם לקוי כשמדובר בלקות על ספקטרום האוטיזם.

קצרים בתקשורת
כדי שיובנו המשמעות והחשיבות של המודל ההתערבותי, ד"ר באומינגר ניסתה כאמור להמחיש את הקשיים החברתיים של ילדים הלוקים באוטיזם עם יכולת תפקוד גבוהה. לצורך כך היא פירטה כל אחד משלושת המרכיבים של היכולת החברתית.

בעיות בקוגניציה חברתית: ילדים עם אוטיזם בתפקוד גבוה אינם מבינים מושגים חברתיים בסיסיים, דוגמאות? הנה: אם מבקשים מהם לשחק בשיתוף פעולה הם לא תמיד מבינים למה מתכוונים. מבחינתם, עצם ההימצאות במרחב פיזי אחד והעיסוק בפעילות דומה הוא שיתוף פעולה. באותו אופן, ההבחנה בין דו-שיח להרצאה אינה ברורה להם בכלל. לכן, אומרת ד"ר באומינגר, חשוב להיות מדויקים מאוד כשמדברים עם ילדים אלה ואסור להסיק מראש כי הם מבינים למה כוונתנו.

מעבר לכך, לילדים על הספקטרום תהליכי עיבוד מידע שאינם יעילים. ייתכנו קיבעונות על פרטי מידע לא חשובים (למשל, הילד סופר כמה נקודות על הפרה מבלי לשים לב לכל היתר), קושי בהתמקדות ובפענוח רמזים מילוליים ובלתי מילוליים וקושי בתפיסת התמונה הכללית.

במקביל ישנו קושי בהסקה והבנה של כוונות, רגשות, מחשבות ורצונות של האחר, כלומר של עולמו הנפשי (המונח התיאורטי להבנת עולמו של האחר הוא "תאוריית המיינד", או באנגלית: Theory-of Mind). יכולת זו מהווה בסיס לאינטראקציה, אולם על אף שאנחנו מנסים ללמד את הילד להבין את האחר ההבנה הזו "בורחת" לו בזמן אמת.

בעיות בעולם הרגשי: לרוב, ילדים בתפקוד גבוה על הספקטרום רוצים מאוד אינטראקציות חברתיות, אך מתקשים להשיגן. מבחינה רגשית, קיימים אצלם חוסר יכולת להתנהג באמפתיה ותגובות שאינן תקשורתיות. לעתים קרובות קשה להבין מה הם מרגישים, הבעות הפנים שלהם אינן מתאימות לסיטואציה וכך גם האינטונציה. מאגר הרגשות המוכרים להם הוא מוגבל והם מתקשים להבין רגשות מורכבים, כמו אשמה או אהבה. ד"ר באומינגר מוסיפה כי בגילאים צעירים הקושי הזה מורגש פחות, אולם בגיל ההתבגרות ישנם ילדים רבים המדברים על בדידות חברתית וחלק גדול מהם (כ-65 אחוז) אף חווה דיכאון.

בעיות בהתנהגות החברתית: ילדים אלה מתקשים גם ליזום פעילות או להניע שיחה, אם כי קל להם יותר ליזום בסיטואציה מובנית ובסיטואציות של "אחד על אחד". לא אחת הם מתקשים לפתוח בשיחה או לעבור מנושא לנושא, וקשה להם להימנע מלשאת 'הרצאות' על נושאים שמעניינים אותם.

איך מתערבים?
ד"ר באומינגר מציינת כי כאשר באים ללמד את הילדים הללו ולעזור להם להתקדם מבחינה חברתית-רגשית, חשוב שההתערבות תהיה הוליסטית, כלומר כזו המתייחסת לכל תחומי התפקוד הרגשי-חברתי והמערכתי גם בבית הספר. לדבריה, אין לצפות לכך שאם הם למדו דבר מסוים במקום אחד הם יעבירו את הלמידה הזו למקום אחר, מכיוון שזה לא יקרה. מסיבה זו, חשוב שההתערבות תתבצע בבית הספר עצמו.
המודל שמוצע על ידי ד"ר באומינגר כולל מלבד התערבות המתמקדת בהתנהגות החברתית (SST) גם טיפול קוגניטיבי התנהגות (CBT) .
"ילדים חושבים וילדים מתנהגים, אולם האופן שבו הם חושבים או לא חושבים (לא בדיוק מבינים אמפתיה, לא בדיוק יודעים מה זה חברות) קשור לאופן שבו הם מתנהגים", מסבירה ד"ר באומינגר מהו הרעיון העומד מאחורי CBT. "התרפיה מתמקדת בשינוי התפיסה הלקויה של המציאות החברתית ובבניית מושגים חדשים. למשל, הפניית תשומת הלב של הילד מצבע החולצה לדברים החשובים בדו שיח. הלמידה צריכה להיות גם תיאורטית וגם חווייתית, תוך התנסות בשטח".

מניסיוני הפרטי, אני יכולה להעיד על כך שההתרחשות ההדדית הזו אכן חשובה מאוד. אם מלמדים את הילד שהוא צריך למשל להשתדל להסתכל בעיניים כשהוא מדבר עם בן שיחו ולשים לב לתגובותיו, אך לא מתרגלים את הדברים תוך כדי התנסות, הילד נשאר חסר ביטחון ומיואש. הוא מבין שהוא לא צריך להתנהג כפי שהתנהג עד עכשיו, אך הוא גם לא יודע איך ליישם את מה שלימדו אותו. לכן, חשוב מאוד שכהורים נהיה מודעים לכך ונקפיד למצוא סיטואציות לתרגול.

התרגול הוא המפתח לשינוי
במהלך ההרצאה הציגה ד"ר באומינגר מספר טכניקות התערבות על פי CBT ו-SST, חלקן קוגניטיביות וחלקן התנהגותיות. הראשונה בהן התייחסה לפתרון בעיות. כדי לתרגל איתנו, הורים ומטפלים, היא הדגימה סיטואציה: למשל, גדי ויניב משחקים קלפים בהפסקה. עידו רוצה להצטרף ולא יודע איך. השלבים הבאים נועדו כדי שנלמד את עידו איך לפתור את הבעיה:
1. מה הבעיה?
2. איך אני והאחרים מרגישים?
3. מה ניתן לעשות?
4. מה יקרה אם…?
5. מהו הפתרון הטוב ביותר?
6. כיצד אבצע אותו?

את השלבים האלה עלינו לתרגל באמצעות משחק תפקידים, ולאחר שהם מופנמים בילד הוא יוכל לבצעם בכוחות עצמו.

טכניקות קוגניטיביות נוספות שהוצגו על ידי ד"ר באומינגר הן סיפורים חברתיים (בגילאים צעירים יותר), חינוך לרגשות (במטרה ללמדם את המשמעות של רגשות, באמצעות זיהוי הרגש הן אצלם והן אצל האחר), וכן טכניקות מסוימות המלמדות את הילד על נקודת הראות של האחר (תאוריית המיינד).

בשלב הבא הציגה המרצה כמה טכניקות התנהגותיות, כמו הדגמה ותרגול, חזרות, משוב וחיזוקים חיוביים, משחקי תפקידים ושיעורי בית. בנוסף היא ציינה עקרונות כלליים שצריכים להנחות אותנו בעבודה עם הילד. לדבריה, לא די בכך שהמבוגר מלמד ועוזר לילד להשתלב בסיטואציות חברתיות, מכיוון שבנוסף לתיווך המבוגר נחוץ גם תיווך של ילד. הסיבה היא, לדברי ד"ר באומינגר, שילדים לא תמיד יכולים לעשות העברה מההתנהגות עם מבוגרים להתנהגות עם ילדים. "בתיווך ילד-ילד יש הרבה אפשרויות", היא מציינת, "החל מילד נורמטיבי בעל יכולות גבוהות שמשמש מעין מטפל נוסף ועוזר בחברות ועד קבוצה חברתית של ילדים נורמטיביים וילדים על הספקטרום. התערבויות אלו בדרך כלל יעילות וחשובות מאוד". לדבריה, מדובר בתורה שלמה התורמת לשילוב מוצלח של הילד. באשר לקבוצות חברתיות היא מציינת כי ניתן להסתייע בקבוצות של ילדים על הספקטרום בלבד או בקבוצות שמשלבות גם ילדים נורמטיביים. "בכל מקרה, חשוב שיהיה ילד מתווך שיעזור להעביר את המיומנויות שנלמדו גם לבית הספר".

הבנת ה"מיינד" שלהם
אין ספק כי היכולת החברתית של ילדים בתפקוד גבוה על ספקטרום האוטיזם משתפרת באמצעות התערבות הוליסטית ומערכתית. מכיוון שקיימים הבדלים גדולים ומהותיים בין ילדים שונים, חשוב להתאים לכל ילד תוכנית התערבות מסוימת. באוניברסיטת בר אילן, שבה עובדת ד"ר באומינגר במסגרת המסלול לתואר שני בחינוך מיוחד, ישנה תוכנית התמחות באוטיזם שבמסגרתה סטודנטים מתנסים ביישום ההתערבות. יש מקום לציין כי במסגרת תוכנית זו נעשים גם מחקרים שונים בתחום.

ולסיום, כמה מילים על התרשמותי האישית מהרצאתה המרתקת של ד"ר באומינגר בנושא התוכנית לשילוב חברתי: ניכר כי יוצרי התוכנית הם בעלי ידע וניסיון רבים, וכי מדובר בתוכנית הוליסטית שמביאה בחשבון אספקטים רבים מעולמו של הילד. בעקבות המחשת הבעיות והקשיים של ילדים אלה לאורך ההרצאה (למשל: חוסר היכולת לפענח רגשות או חוסר היכולת לבודד עיקר מתפל), היום אני מרגישה שאני יכולה להבין טוב יותר את בני ואת הקשיים שעימם הוא מתמודד. בכנות, אני גם יכולה להבין טוב יותר עד כמה לא פשוט להיות הוא: להסתובב בעולם ללא היכולת להבין רגשות וללא היכולת להבין את המיינד של האחר! בעקבות ההרצאה אני מרגישה היום יותר חמלה וגם יכולת ההבנה ויכולת ההכלה שלי כלפי בני התעצמו.

אילנה גולדשטיין היא פסיכותרפיסטית רוחנית ואמא למתבגר עם תסמונת אספרגר

מהי תסמונת אספרגר?
הרצאתה של ד"ר נורית באומינגר עסקה בילדים שאובחנו כבעלי תפקוד גבוה על ספקטרום האוטיזם
(HFSAD), ובכלל זה ילדים המוגדרים כבעלי תסמונת אספרגר. אולם חשוב לציין כי קיים בלבול, או ליתר דיוק מחלוקת, בנוגע למושגים המקובלים בתחום. למעשה, ההבדל המדויק בין אוטיזם, תסמונת אספרגר ואוטיזם בתפקוד גבוה טרם נקבע, ולעתים נעשה שימוש במונח "תסמונת אספרגר" כשהכוונה היא ל"אוטיזם בתפקוד גבוה". מצד שני, ישנם אנשי מקצוע הסבורים כי יש לבדל את ההגדרות מכיוון שתסמונת אספרגר אינה צריכה להיכלל בספקטרום האוטיזם.

חשוב להדגיש כי בתסמונת אספרגר אין עיכוב ברכישת השפה, באבני היסוד שלה וביכולת לדבר, וכמו כן אין עיכוב בהתפתחות הקוגניטיבית וישנה היכולת לפעול באופן עצמאי לשם סיפוק צרכים בסיסיים כמו רחצה או לבוש. כמו כן, לרוב קיים הרצון ביצירת קשרים חברתיים, אם כי ישנו קושי אמיתי לממש זאת.

תסמונת אספרגר היא, כפי שהוצג בכתבה, מגבלה נוירולוגית התפתחותית המתבטאת בעיקר בקשיים באינטראקציה חברתית ורגשית. בנוסף לקשיים אלה, שפורטו בהרצאה של ד"ר באומינגר, ילדים אלו מאופיינים לרוב גם בהתמקדות מופרזת בתחומי עניין צרים (לעתים גם יוצאי דופן, כמו דינוזאורים). כמו כן, אופן חשיבתם הוא נוקשה ותבניתי ורובם ניחנו בזיכרון מעולה לפרטים. סרבול מוטורי קל ורגישויות חושיות מאפיינים גם כן את המאובחנים בתסמונת. עוד כדאי לציין כי בשונה מאוטיזם, שלרוב ניתן לאבחון כבר בגילאי שנתיים-שלוש, בתסמונת אספרגר כמעט תמיד קשה לאבחן לפני גילאי שש-שבע.

Facebook Comments

סגירת תפריט